“אם אוהב הינך,הכנס בשמחה לאולם נהדר זה,ונשמתך תהנה מיצירות האמנות בהן ארגה האלה מקפריסין את לבושן המופלא של אלות החן בפסיפס אבנים מעודנות , בו נסכה קסם ויופי”.
דימוי מרהיב וזוהר בשפע גוונים של האנשת אוקיינוס קידם את פני במרכז הסטודיו של אמנית הפסיפס אילת סלע . ראשו עטור מכל טוב : צדפים ,חרוזים,ואבני זכוכית או טסרות [tessera]- אבנים קטנות ששימשו בעולם העתיק ליצירת שטיחי פסיפס . דמותו של אוקיינוס הרבתה להופיע בפסיפסים ברחבי העולם הרומי: איטליה , צפון אפריקה , אנטיוכיה ,ירדן וארץ ישראל , כמו גם דימויים רבים נוספים מעולם המיתולוגיה .
המפגש עם מראה זה ריגש אותי עד מאוד, וכך נוצר בין אילת וביני דיאלוג מיוחד במינו שנמשך לאורך חודשים.בעקבות שיחותינו הארוכות צירפו ידיה העמלניות של אילת במהירות אבן לאבן ויצרו בכישרון רב דימויים מיתולוגיים קסומים בעלי חן וקסם עתיק. דיאלוג זה הניב תערוכה שבמרכזה שאלה מהותית – מהי מידת הרלוונטיות של טכניקות מן העולם העתיק לגבי ההווה ? האם יש ביכולתן של אבנים קטנות להעניק ביטוי לאופי החיים במאה ה-21, אמנות הפסיפס בעולם הרומי עסקה בחוקיות הטבע ועולם התופעות מתוך אמונה בקיומו של סדר בסיסי ביקום.
דימויים כגון עונות השנה ,האנשות של איתני הטבע, גיבורים כאודיסאוס ואלים כונוס ודיוניסוס איכלסו קומפוזיציות מפוארות העשויות בהתאם לחוקים גיאומטריים. מטרתן של יצירות אלו היתה ליצור אשליה של עולם בו קיימת מחזוריות טבעית והגיונית של חילופי עונות וזמנים . האמנים השתעשעו לא פעם בתעתועים גיאומטריים תוך שימוש בהקצרות ואשליית מרחב, אשר המחישו תפיסת עולם זו שזכתה לביטוי גם בספרות ובפילוסופיה הרומית. המימד האסתטי של יצירות אלו , שהיו למעשה שכיות חמדה של ממש , תאם את האופי הנהנתני שאפיין את המזמינים ,אנשי האצולה הרומית, אשר קישטו בשטיחי הפסיפס את חדרי המשתאות והאירוח {triclinium } הנהנתנות באה לידי ביטוי בדבריו של המארח טרימכליו לאורחיו, ביצירה הספרותית “סאטיריקון” “הוי בני תמותה עלובים אנחנו אפס בסך-הכול ,כמוהו כולנו נהיה ,כשיקח אותנו השאול.לכן בואו נמצה את החיים כול עוד ניתן”.
ואכן אין כמו התבוננות מענגת בשטיח פסיפס מרהיב בכדי לרומם את הנפש בעולם הארצי. עם זאת ,דימוייה של איילת סלע שונים מן הפסיפסים הרומיים –אין הם עשויים מטסרות מהוקצעות, אלא משברי חרסינה וזכוכית, בהם משולבים חרוזים , צדפים,ועוד. חומרים אלו משקפים את הריבוי המאפיין את העולם הפוסט –מודרני. עם זאת, המימד האסתטי לא נעדר מהם, למעשה אף קיים ביתר שאת ,וכמו נובע מגעגוע לתפקידה העתיק של האמנות :עינוג החושים ויצירת מקסם הרמוני של צורות,צבעים,וגוונים. תערוכתה זו של איילת סלע מספקת לצופה העורג לחוויה חושית ואסתטית ,שלא נס ליחה גם בעולם העכשווי ,עונג וזוהר מעולם של פעם.
